Episode 02: How did the pandemic affect my life? - איך המגפה השפיעה על החיים שלי
אז כמו שכולכם יודעים כמובן, השנה הזאת שינתה להרבה מאוד אנשים את התכניות לעתיד. כשאני אומרת שנה, אני מתכוונת ממרץ של שנת 2020. אז, בתחילת מרץ, התחילו בישראל לדבר על נגיף הקורונה. נגיף, זו המילה העברית לוירוס. מהר מאוד אנשים הבינו שזה משהו רציני ומסוכן ומקומות עבודה התחילו להיסגר. בהתחלה נסגרו המלונות, אחר כך המסעדות ובסוף החנויות, בתי הספר והמשרדים.
הרבה מאוד אנשים הפסיקו לעבוד וכולם נכנסו לסגר. סגר זה המצב שבו אנשים צריכים לשבת בבית ואסור להם לצאת החוצה, חוץ מאשר לקניות בסופר או טיול קצר עם הכלב. בעקבות זאת, הרבה אנשים נאלצו להתחיל לחיות בצורה אחרת. הרבה אנשים התחילו לחשוב מחדש על החיים שלהם, לזנוח תכניות ישנות ולחשוב על דברים חדשים שהם יכולים לעשות. וזה מה שקרה גם במקרה שלי.
בשנים שלפני הקורונה, למדתי באוניברסיטה. עשיתי תואר ראשון, זאת אומרת B.A. תואר ראשון נקרא ככה כי זה הדבר הראשון שאפשר ללמוד באוניברסיטה. אני למדתי ריפוי בעיסוק. ריפוי בעיסוק הוא מקצוע טיפולי, זאת אומרת שמרפאה בעיסוק עובדת עם אנשים שיש להם בעיה כלשהי. המטרה של הטיפול היא לעזור לאדם עם הבעיה לעשות דברים שחשובים לו בחיים. זה יכול להיות משהו פיזי או משהו מנטלי. לדוגמא: אם יש אישה מובגרת שנפלה ושברה את הרגל, אז המרפאה בעיסוק תעזור לה להבין איך הכי טוב להתלבש או להתקלח. היא תבדוק ביחד עם האישה מה היא יכולה לעשות ומה קשה לה ואיך אפשר לעזור לה. זו הגרסה העברית למקצוע “occupational therapy”. כשלמדתי באוניברסיטה חשבתי שזה יהיה המקצוע שבו אעבוד אחרי סיום הלימודים.
חוץ מזה בישראל, רוב הסטודנטים עובדים בזמן הלימודים שלהם כדי לממן את החיים שלהם: זאת אומרת לשלם על דירה, על אוכל, על כל ההוצאות היום-יומיות. אז בזמן הלימודים אני עבדתי בבית מלון. בית מלון הוא המקום שבו אנשים ישנים כשהם יוצאים לחופשה בעיר או במדינה אחרת. כאשר רוב האנשים שומעים את המילה מלון הם מדמיינים בניין גדול עם הרבה מאוד חדרים, חדר אוכל גדול והרבה עובדים. אבל המלון שאני עבדתי בו היה מלון בוטיק, כלומר, מלון קטן. במלון הזה היו בערך שלושים חדרים. אני עבדתי בקבלה, שזה המקום בכניסה למלון שבו מקבלים את המפתח לחדר.
אחרי שסיימתי את הלימודים בפברואר 2020, החלטתי להמשיך לעבוד קצת במלון, אבל זה לא נמשך הרבה זמן: בערך חודש לאחר מכן הגיעה הקורונה. המלון נסגר באופן זמני, ואני נשארתי בבית. בחודשים הראשונים, כמו רוב האנשים, חיכיתי שהתקופה הזמנית תסתיים ויהיה אפשרי לחזור לעבודה. אבל כמו שאתם יודעים, המצב לא השתפר בהרבה מאז. המלון שעבדתי בו לא נפתח עד היום.
זו אחת הסיבות שהתחלתי לעשות את הפודקאסט הזה. בתור מורה, ראיתי איך לסטודנטים שלי אין מספיק מקורות טובים ללמוד מהם. רוב חומרי הלימוד כתובים בשפה מיושנת, שלא רלוונטית לעברית מודרנית, ומשתמשים בשיטות לא מספיק מעניינות להוראה. מצד שני, המדיה הישראלית, שבה מדברים בעברית עכשווית, היא קשה מדי להבנה לתלמידי עברית ברמה בינונית. ראיתי גם שאין הרבה פודקאסטים או סרטונים שמתאימים לתלמידים האלה, שרוצים לשפר את ההבנה שלהם, אז החלטתי לנסות לעשות משהו כזה בעצמי.
אז, כמו שסיפרתי לכם בהתחלה, לפני משבר הקורונה למדתי ריפוי בעיסוק ועבדתי במלון. בתקופה הזאת, חשבתי שזה מה שאמשיך לעשות גם בשנים הבאות. עכשיו אני כבר לא כל כך בטוחה בזה. גיליתי שאני מאוד נהנית ללמד אנשים עברית ובינתיים אני רוצה להמשיך לעשות את זה.
ומה לגביכם? איך הקורונה שינתה את החיים שלכם? אני מזמינה אתכם לכתוב את הסיפור שלכם ולשלוח לי אותו דרך אתר האינטרנט של הפודקאסט. הלינק לאתר האינטרנט נמצא בתיאור של הפרק. זה הכל לפרק הזה. תודה רבה שהקשבתם, ונשתמע בפעם הבאה. יאללה ביי!