Episode 13: Mifal HaPais - מפעל הפיס

 

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפרק החדש של הפודקאסט ״זמן עברית״. מה שלומכם? אתם בסדר? מעולה. היום אני רוצה לדבר אתכם על מפעל הפיס. מפעל הפיס הוא אחד מהדברים האלה שכל הישראלים מכירים. מה זה מפעל הפיס? מפעל הפיס זאת חברה שאחראית בישראל על כל ההגרלות ומשחקי המזל. אמרתי הרבה מילים שאתם כנראה לא מכירים.

בואו נתחיל מהביטוי ״משחק מזל״. בשביל להסביר את זה, אני אתן דוגמא. מכירים את המכונות האלה בקזינו, שאתה מגיע למכונה, אתה מכניס כסף, אתה מושך בידית ואז אתה מחכה שיצאו לך מספרים. יש מספרים או צורות שמסתובבות, ואם יוצא לך 7-7-7 אתה מקבל המון המון כסף. אבל בדרך כלל לא יוצא לך 7-7-7, אלא משהו אחר. לפעמים אתה זוכה בקצת כסף, ״זוכה ב-״ זה "מקבל", אתה זוכה בקצת כסף, ולפעמים בשום דבר, זאת אומרת אתה רק מפסיד כסף. זה משחק מזל. במשחק כזה התוצאה של המשחק, מה תקבל, מה תרוויח או תפסיד, לא תלויה כמעט בשום דבר חוץ ממזל. זאת אומרת שאם יוצא לכם מספר אתם זוכים ואם לא יוצא אתם לא זוכים. אין משהו שאתם יכולים לעשות כדי להשפיע על המשחק.

עכשיו, המילה השניה שהשתמשתי בה היתה הגרלה. דוגמא טובה להגרלה היא לוטו. בלוטו אנשים קונים כרטיסים, לכל כרטיס יש מספר ספציפי משלו ואז באיזשהו יום לוקחים את כל הכרטיסים ומישהו מוציא כרטיס אחד או שניים והכרטיס הזה מקבל את הפרס. זו הגרלה.

אז בישראל יש חברה אחת שאחראית לכל המשחקים האלה ולהגרלות. זה מצב קצת מיוחד. אני לא יודעת אם זה קורה בעוד הרבה מדינות, שיש חברה אחת שמתעסקת בזה, אבל זה המצב בישראל ולחברה הזאת קוראים ״מפעל הפיס״. בואו נדבר רגע על השם הזה. מה זה אומר, ״מפעל הפיס״? נתחיל מהמילה "פיס". פיס זאת מילה יחסית פואטית, פורמלית, לא של העברית הרגילה, למילה ״מזל״. זאת אומרת פיס זה מזל. אם יש לך פיס, יש לך מזל. אתה מקבל כסף, או משהו כזה. מפעל זה מקום שבו מייצרים משהו, למשל, מכוניות מייצרים במפעל מכוניות, את האייפון מייצרים במפעלים של אפל, וכדומה. אז השם הזה, "מפעל הפיס", אומר בעצם כמו סוג של מקום מטאפורי שמייצר מזל.

Photo by Olga Onikul

החברה הזאת, מפעל הפיס, התחילה בעצם בתחילת שנות ה-50, ב-1951, בתל-אביב, והמודל שלפיו החברה עבדה, לפי מה שהבנתי, הגיע משווייץ. לפי המודל הזה, אנשים קנו כרטיסים, הכרטיסים לא אמורים להיות מאוד יקרים, נגיד, לדוגמה, שהכרטיס עולה משהו כמו עשרה שקלים. אנשים קונים את הכרטיסים ובאיזשהו תאריך ספציפי יש הגרלה, כמו משהו שכבר דיברנו עליו, כרטיס אחד זוכה בפרס. למה בעצם זה התחיל בישראל? אז, המטרה הייתה לעזור בהקמת בתי-חולים באזור המרכז, ובמיוחד הקמת בית-חולים גדול בתל-אביב. למדינה באותה תקופה לא היה הרבה כסף, ולכן היא לא יכלה פשוט לתת הרבה כסף להקמת בית-חולים בתל-אביב, משהו שהוא דווקא חשוב. אז כמה אנשים, וגם ראש העיר של תל-אביב, ישראל רוקח, החליטו להקים את ההגרלה הזאת. ו-40% מכל הכסף שהם קיבלו ממכירת הכרטיסים הלך לפרסים, ו-45% מכל הכסף הזה הלך לבתי-חולים, והשאר הלך ללוגיסטיקה, ממה שאני הצלחתי להבין. זאת הייתה ההתחלה של הפרויקט הזה, של החברה הזאת. מאז מפעל הפיס גדל מאוד. אם יש משהו שכנראה כל ישראלי מכיר זה את הדוכנים של מפעל הפיס. זוכרים את המילה "דוכן"? דיברנו על זה פעם כשדיברנו על אוכל רחוב. אז במקרה הזה דוכנים של מפעל הפיס זה סוג של דוכן, זה סוג של בוטקה, שעומד בדרך-כלל באמצע הרחוב, והוא בצבע כתום, סוג של בוטקה ממתכת בצבע כתום באמצע הרחוב ששם אפשר לקנות את הכרטיסים של הלוטו או של כל מיני סוגים של לוטו. בעצם היום יש המון סוגים של הגרלות, ולמען האמת, אני לא מבינה בזה הרבה. אף פעם לא התעניינתי בזה מאוד. אני רק יודעת שתמיד אפשר לקנות את זה שם. בתוך הבוטקה יושב בדרך-כלל אדם יחסית מבוגר, לא תמיד, איש או אישה, והם אלה שמוכרים את הכרטיסים. חוץ מלוטו יש בישראל גם משהו שנקרא "ווינר", ואלה הימורים על ספורט. "להמר" זה להגיד "אני חושב שבמשחק מחר ייצא 1-1 או 1-0, ואני מוכן לשים 50 שקל על זה שזו תהיה התוצאה של המשחק". ואם אתם צודקים, והמשחק כדורגל באמת נגמר ב-1:0 אז אתם מקבלים הרבה כסף. אם אתם לא צודקים, אתם לא מקבלים שום דבר. אלה הימורים, הימורים על ספורט, בדרך-כלל כדורסל או כדורגל.

אז, כמו שאמרתי, בתחילת הדרך, המיזם הזה, הפרויקט, הוקם למען עזרה בהקמת בית-חולים גדול בתל-אביב. אבל מאז הפרויקט הזה מאוד התרחב, והיום מפעל הפיס בעצם נותן המון כסף לכל מיני מוסדות, לכל מיני ארגונים. למשל, אחד הדברים הכי פופולריים שמפעל הפיס עושה זה תמיכה בספורט. הוא בונה, או עוזר לבנות, נותן כסף בשביל לבנות, אולמות ספורט, אולמות כדורגל, אולמות כדורסל, תומך בבנייה של מגרשים, מגרשי כדורגל או כדורסל לבני-נוער, לטינאייג'רים, אולמות ספורט בבתי-ספר, וגם בניה של בתי-ספר או שיפוץ של בתי-ספר, ויש לו עוד המון תכניות. אחת התכניות שאני נתקלתי בה, למשל, הייתה חלוקת מלגות לסטודנטים. מלגות זה בעצם כסף שמפעל הפיס נותן בשביל לעזור לסטודנטים לשלם על הלימודים שלהם, כדי שיוכלו ללמוד. אז מה שקורה זה שחלק גדול מההכנסות של מפעל הפיס, זאת אומרת, חלק גדול מהכסף שהם מקבלים מזה שהם מוכרים את כל הלוטו והטוטו וההימורים הולך בשביל לבנות דברים, לשפץ דברים, לעזור לכל מיני קבוצות וכל מיני אוכלוסיות. וזה דבר מאוד טוב. זאת אומרת, אני מניחה שיש מדינות שבהן הלוטו והטוטו פשוט עובד באופן קפיטליסטי, זאת אומרת, אנשים קונים את הכרטיסים, חלק מהכסף הולך לפרסים, וחלק מהכסף פשוט הולך לחברה שעושה את זה. אבל בישראל המודל הזה הוא קצת מיוחד, וחלק גדול מהכסף הולך חזרה לקהילה, זאת אומרת, חזרה לאנשים שגרים בישראל.

Photo by me :)

עם זאת, למרות כל העזרה והעבודה המאוד טובה שמפעל הפיס עושה, יש עדיין לא מעט אנשים בישראל שמותחים על מפעל הפיס ביקורת. "למתוח על מישהו ביקורת" זה להגיד מה הבן-אדם הזה או החברה הזאת עושים לא טוב. ואחד הדברים שעליהם אנשים מותחים ביקורת על מפעל הפיס הוא שיש הבדלים בכמות הדוכנים במקומות השונים בישראל. זאת אומרת, לא בכל מקום יש את אותה הכמות של הקיוסקים, או הבוטקה האלה, כדי לקנות כרטיסים. ולפני כמה חודשים, בנובמבר 2021, יצאה כתבה מאוד גדולה בעיתון "הארץ", של עיתונאי בשם חיים לוינסון, שכתב על זה שיש הבדלים מאוד גדולים בכמות הדוכנים בערים שונות, והחלוקה היא גם לפי המצב הסוציו-אקונומי של האנשים שגרים באותה העיר. למשל, בקרית-מלאכי, שזאת עיר יחסית קטנה שנמצאת בדרום של ישראל, יש המון דוכנים, ובעיר הזאת גרים גם הרבה אנשים שהמצב הסוציו-אקונומי שלהם לא מאוד טוב. הם לא מרוויחים המון כסף, לעתים מאוד קרובות הם מקבלים כסף מהמדינה, זאת אומרת, עזרה מהמדינה, סוגים שונים של עזרה, ולכן המצב של האוכלוסייה בעיר באופן כללי, של האנשים בעיר באופן כללי, הוא לא מאוד טוב, ועדיין יש בעיר המון המון קיוסקים של מפעל הפיס, ולא רק קיוסקים, אלא גם חנויות קטנות שגם מוכרות את הלוטו והטוטו של מפעל הפיס. לעומת זאת, במקומות אחרים שבהם המצב של התושבים בעיר מבחינה סוציו-אקונומית הוא טוב, הם מרווויחים מעל הממוצע, הם לא מקבלים מהמדינה כי הם לא צריכים את זה, ואלה רוב האנשים שגרים בעיר, בערים האלה דווקא אין כל-כך הרבה קיוסקים של מפעל הפיס. מה זה אומר? זה בעצם אומר שבאיזשהו מקום מפעל הפיס מנצל את המקומות שבהם יש אוכלוסיה יותר חלשה, אנשים במצב סוציו-אקונומי פחות טוב שאולי המצב של ההשכלה שלהם פחות טוב והמצב של העבודה פחות טוב והם שמים יותר דוכנים כי הם יודעים שאלה האנשים שבדרך-כלל ילכו ויקנו כרטיסים של לוטו בתקווה לקבל יום אחד המון כסף במזל. לעומת זאת, בערים שבהם גרים אנשים יותר משכילים, אנשים שלמדו באוניברסיטה, אנשים שעובדים בעבודות טובות, אלה אנשים שככל הנראה פחות יכלו ויקנו כרטיסים של לוטו, כי לרוב הם מבינים שהסיכוי שלהם לזכות בלוטו, הסיכוי שלהם לקבל פתאום המון כסף, הוא מאוד מאוד מאוד קטן.

הכתבה הזאת של חיים לוינסון היא רק דוגמה אחת לביקורת שאנשים מותחים על מפעל הפיס. יש עוד הרבה אנשים שמדברים על זה, ובעצם בשנים האחרונות מפעל הפיס מבטיחה לשנות את המצב ולצמצם, זאת אומרת להקטין את כמות הדוכנים בערים או ישובים במצב סוציו-אקונומי נמוך, בעיקר כדי לייצר שוויון. יש גם אנשים שטוענים שצריך להגביל יותר את כל משחקי המזל, זאת אומרת שכל הדבר הזה לא צריך להיות כל-כך נגיש, שזה לא צריך להיות כל-כך קל ללכת ולקנות כרטיס לוטו. למשל, בתגובה לאחת הכתבות בעיתון "הארץ" מישהו אמר שהדוכנים האלה צריכים להיות יותר דיסקרטיים, ושליד הדוכנים צריך להציג כמה שיותר מידע על התמכרות, סכנה להתמכרות, סכנה בהתמכרות להימורים וכדומה. זאת אומרת שכמו שעל קופסת סיגריות כבר המון שנים יש כל מיני תמונות מאוד לא נעימות וכותבים עובדות כאלה כמו זה שעישון מוביל לסיכויים הרבה יותר גבוהים לחלות בסרטן, אז ככה גם פה. אנשים צריכים להבין שהסיכויים שלהם לזכות בהרבה כסף הם מאוד נמוכים ושאם מישהו הולך ומהמר כל הזמן, קונה כרטיסים כאלה כל הזמן ומבזבז על זה המון כסף, זה אומר שכנראה יש לו התמכרות להימורים, הוא מכור להימורים, הוא לא יכול להפסיק לעשות את זה, ושהוא צריך לגשת ולקבל עזרה. משהו קטן שחשוב לומר הוא שקניית הכרטיסים מותרת רק מגיל 18, זאת אומרת אנשים מתחת לגיל 18 בישראל לא יכולים לקנות כרטיסים של לוטו.

אז זה, בגדול, הסיפור של מפעל הפיס בישראל. כמובן שיש עוד המון ניואנסים לסיפור הזה. אני מספרת אותו מאוד בגדול. אבל הייתי מאוד שמחה לשמוע מה אתם חושבים על זה. האם אתם חושבים שהלוטו צריך לעזור לאנשים? האם אתם חושבים שמפעל הפיס עושה עבודה טובה? האם אתם מסכימים שהדוכנים צריכים להיות יותר דיסקרטיים? ואיך כל הדבר הזה עובד במדינה שלכם? וגם, האם אתם קניתם פעם כרטיס לוטו? האם אתם עושים את זה בדרך-כלל? אני מאוד אשמח לשמוע את הסיפורים שלכם. אתם מוזמנים לכתוב אותם בתגובות לפרק באתר האינטרנט של הפודקאסט. זה הכל להיום. כמו תמיד, תודה רבה שהאזנתם והאזנתן, ואנחנו ניפגש בפעם הבאה. יאללה ביי!

רפרנסים:

  1. מפעל הפיס
  2. כתבה של חיים לוינסון
  3. פרסומת של מפעל הפיס
Previous
Previous

Episode 14: אתגרים ויתרונות בלמידת שפה - The challenges and advantages of language learning

Next
Next

Episode 12: Five tips for language learning - חמישה טיפים ללמידת שפות