Episode 14: אתגרים ויתרונות בלמידת שפה - The challenges and advantages of language learning

 

שלום לכולם, וברוכים הבאים לפרק החדש של הפודקאסט "זמן עברית". מה שלומכם? אתם בסדר? מעולה. אז... על מה אנחנו נדבר היום? היום אני רוצה להקדיש פרק נוסף כדי לדבר על למידת שפות. עכשיו, בניגוד לפרק הקודם שעשיתי על הנושא הזה, הפרק הזה לא הולך להיות מאוד פרקטי. אני לא הולכת לדבר על טיפים וטריקים שיכולים לעזור לכם ללמוד שפה. מה שאני רוצה לדבר עליו הוא בעצם כמה נקודות שחשבתי שהן מעניינות בתהליך הזה. הפרק הזה אולי יהיה קצת יותר אבסטרקטי, קצת יותר פילוסופי, אבל אני מקווה שזה עדיין יהיה מעניין, וכמו תמיד, אני מאוד אשמח לשמוע מכם מה אתם חושבים על הנושא הזה. אוקיי, מוכנים? בואו נתחיל!

אז אני רוצה להתחיל את השיחה הזאת בלדבר על שפת האם שלנו, ומערכת היחסים שיש לאנשים עם שפת האם שלהם. מהי "שפת אם"? "שפת אם" זו השפה הראשונה שאנחנו לומדים. יש אנשים שיש להם יותר משפת אם אחת, אבל אנחנו נדבר על אנשים עם שפת אם אחת. אז בעצם אנחנו לומדים את שפת האם שלנו בגיל נורא נורא צעיר, ממש בילדות, ומאוד קשה לנו לדמיין את החיים שלנו ללא שפת האם שלנו, נכון? אנחנו משתמשים בה כל-כך הרבה, היא חלק כל-כך גדול מהחיים שלנו, שאנחנו ממש לא שמים לב שהיא בכלל שם. זה קצת כמו מים בשביל דג. אם תשאלו דג "מה זה מים?" הוא לא ידע לענות לכם מה זה מים, כי המים הם בעצם כל החיים של הדג. הוא לא יודע להבדיל בין מים לאוויר ולאדמה. ככה גם בני האדם עם שפת האם שלהם. השפה היא משהו שקיים בחיים שלהם תמיד והם לא חושבים עליו יותר מדי, הם פשוט משתמשים בשפה. דבר נוסף הוא שהשפה בעצם הופכת להיות חלק אינטגרלי ממי שאנחנו. כשאנחנו משתמשים בשפה כדי לבטא את המחשבות שלנו, הרעיונות שלנו, הרגשות שלנו, השפה שאנחנו מדברים ממש הופכת להיות מי שאנחנו. זה כאילו ההמשך של מי שאנחנו בעולם, זה משהו מאוד טבעי בשבילנו להשתמש בשפת האם שלנו כדי להביע את עצמנו בעולם. זאת אומרת, כל מה שאנחנו חושבים עליו, או מרגישים אותו, אנחנו יכולים לדבר עליו, להשתמש בשפה כדי להביע אותו בעולם. ומכירים את זה שאתם עושים משהו שאתם רגילים לעשות בחיים שלכם, ועשיתם אותו כל-כך הרבה פעמים, שאתם כבר לא ממש שמים לב לחלקים הקטנים של הדבר הזה? לדוגמה, לחתוך ירקות לסלט. הרבה מאוד אנשים עושים את זה כל-כך הרבה, שכשהם עומדים וחותכים ירקות לסלט, הם נמצאים בתוך איזשהו “flow”, בתוך זרימה, הם עושים את זה באופן כל-כך טבעי שהם בכלל לא חושבים על זה שיש את הבן-אדם, את הסכין, את הירקות, את הסלט, זה הופך להיות סוג של תהליך אחד, משהו מאוד זורם, וככה זה גם עם השפה, אנחנו בעצם לא מסתכלים על כל החלקים השונים שיש בשפת האם שלנו. אנחנו פשוט משתמשים בה באופן זורם, במין “flow”. וזה מה שמאפיין מאוד את שפת האם שלנו.

ובניגוד למה שאמרתי עכשיו, כשאנחנו לומדים שפה חדשה, המצב הוא בדיוק הפוך. ה-“flow” הזה, הזרימה הזאת, פשוט לא יכולים לקרות. אנחנו כאילו מסתכלים על השפה החדשה מהצד, כאילו יש מרחק בינינו לבין השפה שאנחנו לומדים. נכון בהתחלה כשלומדים שפה הכל נראה ממש מוזר, ממש לא ברור, לפעמים מצחיק, אפילו קצת פרדוקסלי? אנחנו שמים לב לכל החלקים הקטנים בשפה, לאיך הפועל נשמע, ואיזו מילת-יחס צריך לשים, ואיך שואלים שאלה, ואיזו מילה באה קודם, ואיזו מילה צריכה לבוא אחר-כך. זאת אומרת, אנחנו מסתכלים על השפה פתאום בצורה ממש שונה. ומה שמעניין הוא שהרבה פעמים התהליך הזה גורם לנו גם להסתכל בצורה קצת שונה על שפת האם שלנו. אנחנו פתאום שמים לב באיזה מילים אנחנו משתמשים הרבה, או איזה ביטויים אנחנו ממש אוהבים, או מה אפשר לומר בצורה מסוימת בשפת האם שלנו אבל אין דרך לתרגם אותו טוב לשפה שאנחנו לומדים. זאת אומרת, ברגע שאנחנו לומדים שפה חדשה, אנחנו חווים איזשהו שינוי בצורה שבה אנחנו מסתכלים על שפת האם שלנו בעקבות איך שאנחנו מסתכלים על השפה החדשה. אתם איתי? אני מקווה שכן. אז... כשאנחנו לומדים את השפה החדשה, בעקבות המרחק הזה שיש בינינו לבין השפה החדשה שאנחנו לומדים, נוצר משהו שאני קוראת לו "איבוד סטטוס". זאת אומרת שכשאנחנו כבר קצת יכולים להשתמש בשפה החדשה, אנחנו יכולים לדבר, אבל זה עדיין מאוד מאוד מאוד רחוק מהצורה שבה אנחנו רגילים להשתמש בשפה. ובמצב הזה אנחנו ממש מרגישים, כמעט באופן פיזי, כמה קשה לנו להביע את עצמנו בשפה החדשה. זאת אומרת, כמה אנחנו לא יכולים להיות אנחנו בשפה החדשה, כמה אנחנו מחפשים את המילה, או שוכחים בדיוק איך אומרים משהו, או לא בטוחים כל הזמן. הדבר הזה מביא לסוג של תחושה של איבוד זהות, כלומר, אנחנו מאבדים את מי שאנחנו רגילים להיות. אתה קצת מאבד את עצמך. וגם אתה כל הזמן מרגיש איזשהו חוסר-ביטחון בכל מה שאתה עושה בשפה החדשה.

יש דוגמה די קלאסית למצב הזה, ובאופן מצחיק, זה משהו שקרה גם לי אתמול. אני ובן-הזוג שלי נמצאים כרגע בברלין, ואתמול בערב הלכנו למסעדה, ובמסעדה אכלנו כמה דברים ואז רצינו להזמין קינוח. "קינוח" זאת המנה האחרונה, משהו מתוק שאוכלים בסוף, כמו גלידה או עוגה. אז אנחנו רצינו להזמין קינוח, ושנינו מדברים גרמנית לא רעה, וקראנו בתפריט על הקינוח שאנחנו רוצים להזמין, אבל כשקיבלנו אותו, כשקיבלנו את המנה, זה היה משהו כמעט אחר לגמרי ממה שציפינו לקבל. עכשיו, בישראל כנראה שסיטואציה כזאת לא הייתה קורית מלכתחילה. זאת אומרת שאם היינו מזמינים קינוח היינו יודעים בדיוק מה אנחנו מזמינים. ומצד שני, בישראל גם היינו יודעים איך להתמודד עם הסיטואציה. היינו יודעים בדיוק מה צריך לומר למלצרית, איזה שאלות כדאי לשאול, מה האופציות שלנו מבחינה... מבחינת הסיטואציה. ופה, אתמול מצאנו את עצמנו יושבים וממש לא בטוחים מה אנחנו אמורים לעשות. זאת אומרת, אנחנו יודעים שאפשר לדבר עם המלצרית, אבל כל-כך הרבה מהסיטואציה הזאת זה בעצם השאלות, כמו "אולי לא קראנו נכון את התפריט?", "אולי ככה בעצם אומרים את זה בגרמנית?", "אולי כשביקשתי את זה ממנה, מהמלצרית, אני אמרתי משהו לא נכון?", וגם "מה בדיוק אומרים עכשיו? באיזה מילים כדאי להשתמש כדי להסביר מה הבעיה שלנו כרגע?". אז אחרי שהסיטואציה הזאת נגמרה... דרך אגב, היא לקחה בחזרה את הקינוח ואנחנו לא שילמנו עליו כי פשוט לצערי באמת לא יכלנו לאכול אותו... אז הכל נגמר סבבה, אבל הסיטואציה הזאת גרמה לנו לדבר על המשמעות של השפה במקרים כאלה. עכשיו, בדרך כלל, בקרב המון אנשים, המצב הזה, האיבוד סטטוס הזה, ממש מייצר המון פחד, זה מצב מאוד מאוד לא נעים, אנשים לא נהנים להרגיש שהם לא יכולים להביע את עצמם כמו שצריך. גם כשאני מדברת על איבוד סטטוס אני גם מתכוונת לאיבוד סטטוס חברתי. למשל, תדמיינו פרופסור מאוד מפורסם באוניברסיטה, שכשהוא מדבר בשפת האם שלו אנשים מאוד רוצים לשמוע אותו, ויש לו המון סטודנטים, הוא נותן הרצאות, הוא מדבר בטלוויזיה, ברדיו, הוא כותב ספרים, ומצד שני, כשהוא מדבר בשפה זרה, כל זה לא משנה. זה לא משנה שהוא איש חכם, זה לא משנה שהוא פרופסור מפורסם, אם הוא לא יכול לשאול "איפה השירותים?" או "מתי מגיע האוטובוס?" או לבקש את הסנדוויץ' שהוא רוצה במאפייה, כל הדברים האלה, כל הסטטוס החברתי הזה, פשוט לא משנה. וזה המצב שאנשים מרגישים בו מאוד לא בנוח. אנשים עובדים מאוד קשה להשיג סטטוס מסוים בחיים האלה, נכון? להשיג סטטוס בשפת האם שלנו. אנחנו לומדים דברים וקוראים ועובדים על כל מיני פרויקטים ומדברים עם אנשים ופתאום כל זה פשוט... פאף, נעלם. אז הרבה אנשים באמת מרגישים איזשהו פחד, איזשהו חשש, והמון אנשים גם נתקעים בשלב הזה, זאת אומרת, הם עוצרים בשלב הזה. מרוב שהסיטואציה הזאת גורמת להם להרגיש לא בנוח, הם פשוט לא מנסים להתגבר עליה. הם לא מנסים לדבר. הם דווקא לוקחים צעד אחורה, מפסיקים לדבר, מפחדים לעשות טעויות, מעדיפים לעבור לאנגלית אולי, דברים בסגנון הזה. אז אם נסכם את הנקודה הזאת זה שכשאנחנו לומדים שפה זרה אנחנו מסתכלים באופן מאוד שונה על שפה, וגם קורה משהו שאני קוראת לו "איבוד סטטוס", אנחנו מאבדים את עצמנו, וכתוצאה מכך הרבה מאוד אנשים מרגישים מאוד לא בנוח ומרגישים פחד.

עכשיו אתם תגידו לי "אוקיי, וואו, לא נעים. אז למה את רוצה לדבר על זה?". אני רוצה לדבר על זה כי בעיניי המצב הזה, האיבוד סטטוס הזה, שאנחנו חווים כש[אנחנו] לומדים שפה חדשה זה משהו שיכול ללמד אותנו כמה דברים על עצמנו בתור בני-אדם. הדבר הראשון הוא שהסיטואציה הזאת נותנת לנו מקום להתנסות ולהרגיש את הפחד. וכשאתה כל פעם שם את עצמך בסיטואציה לא נעימה, לאט לאט אתה מתרגל והגוף שלך והראש שלך כבר לא מגיבים בכזאת פאניקה לסיטואציה לא נעימה. אתה בעצם לומד לחיות לצד הפחד ולא לתת לפחד לשלוט בך, לא לתת לפחד למנוע ממך לעשות משהו שאתה רוצה לעשות. ואני חושבת שזה שיעור מאוד מאוד חשוב לחיים שאפשר לקחת מלמידת שפה. זאת אומרת שפה אתה שם את עצמך באופן אקטיבי בסיטואציה לא נעימה ולומד לחיות לצד פחד, ולהבין שאתם אנחנו מפחדים זה לא סוף העולם. וברגע שאתה לומד לעשות את זה אז הפחד גם נעלם. ואנחנו מוצאים את עצמו במקום חדש, במקום חזק יותר, במקום טוב יותר.

וגם נקודה נוספת שאני חושבת שהיא מעניינת היא שלמידת שפה זרה מלמדת אותנו משהו מאוד מאוד מאוד בסיסי. למשל, תחשבו על הליכה. על הפעולה של ללכת לאנשהו. אנחנו עושים את זה בלי לחשוב על זה וזה אף פעם לא קשה לנו כל עוד לא קורה משהו שמפריע לזה, כל עוד אנחנו לא מוצאים את עצמו באיזושהי תאונה ולמשל שוברים את הרגל, ואז פתאום אנחנו ממש שמים לב לדבר הכל-כך בסיסי והחשוב בחיים הזה ואנחנו צריכים ללמוד לעשות אותו מחדש, זאת אומרת, בדרך-כלל ממש ללמוד ללכת מחדש. זאת חוויה שבשביל הרבה אנשים היא ממש משנה משהו בחיים שלהם. ובלמידת שפה זה יפה כי אנחנו לא צריכים לעבור שום דבר טראומטי, אנחנו פשוט יכולים לנסות ללמוד מחדש משהו כל-כך בסיסי, ובעיניי, לי לפחות, זה ממש גורם להעריך את הדברים האחרים שאני מסוגלת לעשות בקלות, ואני חושבת שזה משהו טוב בחיים באופן כללי, להיות מסוגל להעריך את היכולות שכבר יש לנו. נקודה שלישית שאני חושב שהיא מעניינת היא לגבי איבוד הסטטוס. אז כשאנחנו מאבדים את הסטטוס, כשאנחנו לומדים שפה ומרגישים את איבוד הסטטוס, אנחנו נמצאים במקום מאוד פגיע. "מקום פגיע" זה מקום שבו אנשים אחרים יכולים לפגוע בנו בקלות, לעשות לנו משהו לא טוב בקלות. אבל המקום הפגיע הזה ממש מלמד אותנו כמה דברים על עצמנו ועל האנשים האחרים שסביבנו. למשל, כשאנחנו נמצאים במקום הזה, אנחנו לומדים להקשיב יותר. פתאום, כשקשה לנו לדבר, אנחנו שמים לב הרבה יותר לאנשים האחרים שמדברים. אנחנו לומדים להקשיב טוב יותר. וגם אנחנו לומדים לסמוך על האנשים האחרים. בדרך-כלל, זה מלמד אותנו לסמוך על זרים, על אנשים שאנחנו לא מכירים. זאת אומרת, אתמול כשדיברתי עם המלצרית הזאת לגבי הקינוח וניסיתי להסביר לה מה הבעיה, הייתי ממש צריכה לסמוך עליה שהיא לא תכעס על זה שאני לא מדברת גרמנית מספיק טוב, או תצחק עליי, או פשוט לא תרצה לדבר איתי, או דווקא תנצל את זה שאולי אני לא מדברת מספיק טוב כדי לעשות לי משהו רע. אני הייתי צריכה לסמוך עליה שהיא תרצה לעזור לי, שהיא תהיה מוכנה להקשיב לי, להתאמץ כדי להבין אותי, ולעזור לי. ואני חושבת שזה משהו שחשוב ללמוד בחיים. לסמוך על אנשים זרים. להרגיש מספיק בנוח בעולם כדי לחשוב שבדרך-כלל האנשים האחרים שאנחנו באים איתם במגע ירצו לעזור לנו, יהיו נחמדים אלינו, ולא יעשו לנו משהו רע. עכשיו, כמובן, זה לא תמיד תמיד תמיד ככה, יש גם מקרים יוצאים מן הכלל, אבל לרוב, לפחות בחוויה שלי, ללמוד לסמוך על זרים זה לא דבר רע. והנקודה האחרונה היא שבעיניי אנחנו יכולים לקחת את הפגיעות הזאת, את ההרגשה הזאת שאנחנו נמצאים במצב פגיע כשאנחנו מדברים שפה זרה ולהעביר את הפגיעות הזאת לתחומים אחרים בחיים שלנו, זאת אומרת, להוציא את הפגיעות מחוץ לקונטקסט של למידת שפה אל החיים הרגילים ולנסות לשים לב גם איך אנחנו מתייחסים לאנשים אחרים בחיים הרגילים שלנו. האם כשמישהו אחר נמצא במצב פגיע אנחנו עדינים איתו? אנחנו מתחשבים בו? אנחנו עושים את כל מה שאנחנו יכולים כדי לעזור לו? האם כשמישהו אחר לא בדיוק יודע איך להביע את עצמו אנחנו מגלים כלפיו סבלנות וחמלה כמו שהיינו רוצים שיגלו כלפינו?

אז זאת הייתה הנקודה האחרונה, וכדי לסכם את הנושא, מה שרציתי לומר הוא שהפחד והפגיעות שאנחנו חווים כשאנחנו לומדים שפה חדשה יכולים ללמד אותנו כמה דברים מעניינים על עצמנו ועל איך אנחנו מתנהגים בעולם. אני מאוד אשמח לשמוע האם אתם מסכימים איתי או שאתם חושבים אחרת. האם אתם מרגישים את הפגיעות הזאת כשאתם מנסים לדבר עברית? אתם מוזמנים לכתוב לי מייל. הכתובת מייל היא hi.hebrewtime@gmail.com, או פשוט להשאיר תגובה מתחת לפרק באתר האינטרנט של הפודקאסט. כמו תמיד, תודה רבה שהאזנתם והאזנתן ואנחנו נשתמע בפעם הבאה. יאללה ביי!

Previous
Previous

Episode 15: תה ויסוצקי - Wissotsky Tea

Next
Next

Episode 13: Mifal HaPais - מפעל הפיס