[23] The bus is not coming-האוטובוס לא בא
אז גם בישראל כמו בכל העולם מדברים על זה שאנשים צריכים לעבור לתחבורה ציבורית. "תחבורה ציבורית" זאת המילה הכללית לאוטובוסים, רכבות, מטרו, רכבות קלות, כל הדברים האלה. אבל האמת היא שאנשים בישראל ממש לא ממהרים להחליף את המכונית הפרטית שלהם באוטובוס או ברכבת. והסיבה לזה היא די פשוטה: הסיבה לזה היא שהתחבורה הציבורית בישראל היא פשוט לא מספיק טובה. אז רוב האנשים ממשיכים להשתמש במכוניות הפרטיות שלהם ולא עוברים להשתמש בתחבורה ציבורית.
אגב, בפרק הזה אני הולכת להשתמש בכמה מילים שכולן אומרות "מכונית". אז בעברית יש לנו את המילה "מכונית", את המילה "אוטו" ואת המילה "רכב". ברבים זה "רכבים". אז: "מכונית", "אוטו" ו-"רכב" זה אותו הדבר, ואני הולכת להשתמש בכל המילים האלה במהלך הפרק הזה.
באופן אישי, לי אין רישיון. מה זה אומר? זה אומר שמבחינה חוקית, אני לא יכולה לנהוג ברכב. מה אמרתי עכשיו? אמרתי בעצם שלפי החוק בישראל, בלי רישיון אני לא יכולה לקחת מכונית ולנהוג בה. בשביל לנהוג במכונית צריך רישיון, ולי אין רישיון. והאמת היא שגם להורים שלי אף פעם לא היה רישיון ואף פעם לא היה לנו אוטו בבית. אז לכן אני נסעתי בתחבורה ציבורית כמעט כל החיים שלי. אני חושבת שהתחלתי לנסוע לבד באוטובוסים בערך מגיל 10, או אפילו קצת לפני. והאמת היא שזה מה שאני עושה עד היום. אז היום בפרק אני רוצה לדבר על איך נראית התחבורה הציבורית בישראל, מה הבעיות של התחבורה הציבורית כאן ומה ישראל מנסה לעשות כדי להילחם בבעיות האלה. מוכנים? בואו נתחיל!
Image by @nabeelsyed at Unsplash
אגב, למה שאמרתי עכשיו יש מקרה אחד שהוא יוצא מן הכלל, והמקרה הזה זאת ירושלים. בירושלים חוץ מאוטובוסים יש גם רכבת קלה. "רכבת קלה" זה רכבת שנוסעת מעל האדמה ובעצם היא עובדת על חשמל שעובר מעל הרכבת. מה שבאנגלית אני מניחה שהיינו קוראים לו “tram”. אז בירושלים כבר כמה שנים יש רכבת קלה, אבל לרכבת הקלה הזאת יש רק קו אחד. בהרבה ערים באירופה ובארצות-הברית יש רכבות קלות עם הרבה קווים, אבל בירושלים יש לה רק קו אחד. זאת אומרת שברוב העיר בכלל אי אפשר להשתמש בה וצריך להשתמש באוטובוסים.
הסיבה השנייה מאוד מתקשרת לסיבה הראשונה, והיא שהרבה מאוד פעמים, אני באופן אישי מרגישה שהדברים, המקומות, בעצם לא מחוברים בצורה יעילה. מה זאת אומרת? זאת אומרת שגם אם אתם לא צריכים לנסוע מרחק מאוד גדול, אלא לדוגמה צריכים לנסוע ממקום אחד למקום אחר בתוך אותה העיר, אתם לא יכולים לקחת אוטובוס אחד, אלא אתם צריכים להחליף אוטובוסים. אתם צריכים לנסוע בשני אוטובוסים, לדוגמה. ואם המרחק הוא יותר גדול, לפעמים תצטרכו אפילו לעשות שתי החלפות ולנסוע בשלושה אוטובוסים. וכמובן שזה אומר שהנסיעה לוקחת יותר זמן כי במקרה כזה אתם בעצם צריכים לרדת בתחנה ולחכות לאוטובוס הבא.
וגם במהלך החיים שלי בישראל הרבה מאוד פעמים הרגשתי שתחבורה ציבורית לא מגיעה לכל מיני מקומות שאני רוצה להגיע אליהם. או שהיא מגיעה בתיאוריה, אבל זה מאוד קשה בפרקטיקה. לדוגמה, איקאה. מכירים את איקאה, חנות רהיטים שוודית מאוד גדולה? אז אם אין לכם מכונית ואתם רוצים להגיע לאיקאה בישראל, ואתם גרים בתל-אביב, אז יש אוטובוס שנוסע לאיקאה, אבל יקח לכם לפחות שעה וחצי בשביל להגיע כי האוטובוס הזה עובר בתוך תל-אביב, בתוך בת-ים, בתוך ראשון-לציון, המון המון המון תחנות. ועד שאתם מגיעים לאיקאה אתם כבר מתחרטים על זה שהחלטתם לנסוע. לפחות ככה זה היה לפני כמה שנים. יכול להיות שהיום המצב שונה, לא ניסיתי לנסוע לאיקאה כבר כמה שנים, אבל אני מרגישה שזה סיפור די קלאסי, זה משהו שקורה הרבה.
יש מקומות מסוימים שהם פשוט לא נגישים בלי רכב. זאת אומרת שמאוד לא נוח להגיע אליהם בלי רכב. דוגמה נוספת היא למשל טבע. הכוונה היא ליערות או פארקים גדולים או שמורות טבע, זאת אומרת מקומות מיוחדים שבהם יש טבע מאוד יפה ואפשר לטייל שם, יש שם דרכים ספציפיות שבהן אפשר לטייל. אז הרבה פעמים אולי בתיאוריה אתם יכולים להגיע לשם בתחבורה ציבורית אבל בפרקטיקה זה יקח לכם המון זמן ולפעמים יש אוטובוס אחד או שני אוטובוסים ביום שבאמת נוסעים למקום הזה. וזה אומר שאם פספסתם את האוטובוס הזה אז אתם פשוט לא יכולים להגיע לשם. זאת אומרת שלטייל מחוץ לעיר בלי מכונית זה אפשרי אבל זה מאוד קשה, זה מאוד לא נוח, זה מאוד לא כיף. אתה תמיד מרגיש שאם אתה מפספס משהו או לא תופס את האוטובוס בזמן אתה פשוט יכול להיתקע במקום נורא לא נוח וכדי לצאת משם כנראה תצטרך לקחת מונית שתעלה המון המון כסף.
לדוגמה, בתל-אביב יש כמה תחנות רכבת, יש ארבע תחנות רכבת. אבל 99% מהזמן, אם אני מגיעה לתל-אביב ברכבת, אני צריכה אחר-כך לקחת עוד אוטובוס או ללכת ברגל לפחות עשרים דקות בשביל להגיע למקום שאליו רציתי להגיע. זאת אומרת שהרכבת היא לא במרכז העיר. ולדעתי זה אותו הסיפור עם באר-שבע או אשדוד, וגם ירושלים. עכשיו יש רכבת שנוסעת מתל-אביב לירושלים יחסית מהר, זה דבר נוח, אבל אתם מגיעים לירושלים, לתחנה המרכזית, ואין מה לעשות שם, אין מה לעשות ליד התחנה המרכזית. אם אתם רוצים להגיע לשוק צריך לקחת רכבת קלה, ללכת לאכול משהו טעים – רכבת קלה או אוטובוס, להגיע לעיר העתיקה – רכבת קלה. זאת אומרת שלנסוע ברכבת זה לא מספיק, תמיד צריך עוד משהו.
ואגב, לדוגמה, הרכבת שיש בעיר חולון, העיר שבה גדלתי, נמצאת ממש מחוץ לחולון. זאת אומרת, היא בכלל לא בתוך העיר. ואם אתם רוצים להגיע לחולון ברכבת אתם תצטרכו לרדת בתחנה של חולון ואז ללכת 5 דקות ואז לחכות לאוטובוס שיקח לפחות עוד 10 דקות כדי להגיע רק להתחלה של העיר. אז אין מה לעשות בסיטואציה הזאת, אי אפשר לבנות את הרכבת בתוך העיר אחרי שהעיר כבר קיימת, אבל כמובן שזה לא מאוד נוח.
הסיבה הרביעית היא שבישראל אתה אף פעם, אבל באמת אף פעם, לא יכול לסמוך על זה שהאוטובוס יבוא כשהוא אמור לבוא. זאת אומרת שאם אתם בודקים באינטרנט או באפליקציה ורואים שאוטובוס כלשהו אמור להגיע בתשע בבוקר, יכול להיות שהוא יגיע בתשע. אבל יכול להיות שלא. ולכן כל החיים שלי אני תמיד, אבל תמיד, צריכה לקחת הרבה זמן אקסטרה. לכל מקום שאליו אני רוצה להגיע בזמן אני חייבת לקחת זמן אקסטרה. כי לפעמים האוטובוס מאחר ב-5 דקות, לפעמים האוטובוס מאחר ב-10 דקות, ולפעמים אוטובוס כלשהו פשוט לא מגיע ורק האוטובוס הבא מגיע. ואז נוצר מצב שאתם יכולים לאחר לדברים חשובים. אתם יכולים לאחר ללימודים, אתם יכולים לאחר לעבודה, אתם יכולים לאחר לפגישה.
ואני, באופן אישי, מאוד מאוד מאוד לא אוהבת לאחר. אני ממש מעדיפה להגיע עשרים דקות או חצי שעה לפני הזמן מאשר לאחר ב-5 דקות. זה משהו אישי שלי וכמובן שלא כולם ככה אבל זה אומר שבשביל להיות בטוחה שאני מגיעה בזמן אני תמיד לוקחת הרבה זמן אקסטרה. זאת אומרת שאם על הנייר נסיעה כלשהי אמורה לקחת עשרים דקות, בראש שלי הנסיעה הזאת תיקח 45 דקות. דרך אגב, הביטוי "על הנייר" אומר "באופן תיאורטי". זאת אומרת, באופן תיאורטי הנסיעה אמורה לקחת עשרים דקות, אבל בשביל להיות בטוחה שאני אגיע בזמן, אני בראש שלי חושבת על זה כמו 45 דקות. כמובן שבמצב כזה הרבה אנשים יעדיפו לנסוע באוטו רק כדי להיות בטוחים שהם יגיעו בזמן למקום שאליו הם צריכים להגיע והם לא ירצו לקחת את הסיכון הזה. הם לא ירצו לשחק בקזינו הזה. ולכן זאת עוד אחת מהסיבות שהתחבורה הציבורית בישראל היא לא ממש טובה.
סיבה חמישית היא שבאופן כללי הרבה פעמים לנסוע באוטובוס בישראל זה לא מאוד נעים. הרבה מאוד פעמים האוטובוס מאוד מלא, זאת אומרת יש המון אנשים באוטובוס, יש המון רעש כי אנשים מדברים בטלפון בקול רם, לפעמים אנשים שומעים מוזיקה, לפעמים הנהג שומע רדיו בקול רם. אז הרבה פעמים האוטובוס רועש מאוד וגם הנהגים נוסעים בכביש באופן יחסית אגרסיבי. זאת אומרת, הם לא נוסעים מאוד עדין אלא בשביל להתקדם הם נוסעים מהר ואז עוצרים ואז שוב נוסעים מהר ואז שוב עוצרים, וקרה לא מעט פעמים שירדתי מהאוטובוס אחרי נסיעה של חצי שעה ופשוט באמת הרגשתי ממש לא טוב פיזית. כמובן שזה לא תמיד ככה, אבל אני נסעתי רוב השנים בתל-אביב או במרכז וזה משהו שקרה לי המון פעמים. אז כמובן זה עוד משהו שגורם לאנשים לרצות להיות במכונית שלהם, בשקט, בלי אנשים אחרים, ולנסוע איך שהם רוצים.
והסיבה השישית היא שבישראל אין תחבורה ציבורית בשבת. מה זאת אומרת? זאת אומרת שמיום שישי בצהריים עד יום שבת בערב אין אוטובוסים. אם אתם רוצים לנסוע לאנשהו זה רק במכונית פרטית, באוטו שלכם או במונית. עכשיו, בשנים האחרונות יש כל מיני פרויקטים פרטיים שעושים סוג של תחבורה ציבורית, אבל זה רק במקומות ספציפיים, זה פרויקטים ספציפיים, וזה אומר שבעצם אם אין לכם מכונית בבית אז אתם לא יכולים לנסוע לשום מקום בשבת. אתם לא יכולים לנסוע לבקר את המשפחה, אתם לא יכולים לנסוע לים, אתם לא יכולים לנסוע סתם לטייל. זאת פשוט לא אופציה. אולי יום אחד אנחנו נדבר על זה בהרחבה, על הסיבות לדבר הזה וגם מה קורה בשנים האחרונות בישראל בתחום הזה, אבל באופן כללי אין תחבורה ציבורית בשבת וכמובן שלא קשה להבין למה זה בעייתי. למה אנשים רוצים לראות את החברים שלהם ביום חופש או לנסוע לים ביום חופש שיש להם או לנסוע לטייל ולא רק לשבת בבית.
Photo by me :)
ואם הייתי רוצה לנסוע ולבקר את המשפחה שלי מה שהייתי צריכה לעשות זה: לקחת אוטובוס ממבשרת ציון לירושלים, אוטובוס שנוסע כל רבע שעה-עשרים דקות. באוטובוס הזה הייתי צריכה לנסוע משהו כמו רבע שעה והייתי מגיעה לתחנה המרכזית בירושלים. משם הייתי לוקחת רכבת שנוסעת לתל-אביב. הרכבת הזאת נוסעת כל חצי שעה והנסיעה לוקחת בערך 35 דקות או 40 דקות. ומתל-אביב הייתי לוקחת עוד אוטובוס לחולון, שגם היה לוקח לפחות חצי שעה בשביל להגיע מתחנת הרכבת עד לבית של המשפחה והחברים שלי. עכשיו, כל זה לוקח לפחות שעה וחצי. במקרה האידיאלי זה לוקח שעה וחצי. אבל כמובן שזה לא עובד ככה והרבה פעמים אני צריכה לחכות לאוטובוס, לחכות לרכבת, לחכות לעוד אוטובוס ולפעמים גם לעמוד בפקק. אז במציאות זה היה לוקח לי משהו כמו שעתיים וחצי לעשות את כל הדרך הזאת. כמובן שזה לא מאוד כיף לנסוע שעתיים וחצי עם כמה החלפות, וגם זה אומר שהייתי יכולה לבקר את המשפחה שלי רק ביום מאוד ספציפי שבו אני לא עובדת, כי בשביל לנסוע שעתיים וחצי לכיוון אחד ואז לשבת עם המשפחה שלי לפחות שעתיים ולדבר ואז לחזור זה בעצם חצי יום. אם הייתי מתחילה את הנסיעה הזאת בשש בערב הייתי חוזרת הביתה מאוד מאוד מאוחר. ואם הייתי עושה את זה בבוקר זה אומר שלא הייתי יכולה לעבוד באותו יום. עכשיו, אם היה לי אוטו, אם היה לי רישיון, הנסיעה הזאת כנראה הייתה לוקחת לי פחות משעה.
אני חושבת שבאמצעות הדוגמה הזאת אתם יכולים לראות שתחבורה ציבורית זה פשוט לא נוח. זה לוקח המון זמן והמון אנרגיה. ולכן אנשים שיש להם מכונית פשוט לא רוצים לעבור לתחבורה ציבורית. ואז נוצר כזה מצב של ביצה ותרנגולת עם המכוניות והתחבורה הציבורית. מצב של ביצה ותרנגולת זה מצב שבו דבר אחד גורם לדבר השני והדבר השני גורם לדבר הראשון. אז כאן אנשים לא יכולים לסמוך על התחבורה הציבורית והם מתרגלים לנסוע לכל מקום עם הרכב שלהם. ובגלל שתחבורה ציבורית זה לא ערך מרכזי, זה לא משהו שמאוד חשוב בישראל, אז התחבורה הציבורית היא לא טובה. ובגלל שהיא לא טובה, אז אנשים משתמשים ברכב. ואנשים שמתמשים ברכב לא משתמשים בתחבורה ציבורית ואז המדינה לא משקיעה הרבה כסף בתחבורה ציבורית ומשקיעה את הכסף הזה בתשתיות למכוניות. בעייתי, לא? אני חושבת שכן, וגם מדינת ישראל חושבת שכן. והאמת היא שבשנים האחרונות הדברים קצת משתנים. איך הם משתנים? על זה אנחנו נדבר בפרק הבא.
ועכשיו, כמו תמיד, אני אשמח לשמוע מכם. קודם כל, האם אתם משתמשים בתחבורה ציבורית או נוהגים ברכב? דבר שני, מה אתם חושבים על תחבורה ציבורית בישראל? אולי אתם חושבים שהיא מצוינת. אני מאוד אשמח לשמוע את הסיפורים והדעות שלכם. וכמובן, מה אתם חושבים שאפשר לעשות כדי לשפר את המצב הזה? "לשפר" זה לעשות משהו יותר טוב. אז מה אתם חושבים שאפשר לעשות יותר טוב במצב כזה? כמו תמיד, תודה רבה רבה שהאזנתם והאזנתן, ואנחנו נשתמע בפעם הבאה. יאללה ביי!