[24]The Next Station-התחנה הבאה
אז בפרק הקודם דיברתי על הבעיות שיש לתחבורה הציבורית בישראל. אם לא שמעתם את הפרק הקודם אני מאוד ממליצה לכם ללכת ולשמוע אותו עכשיו, לפני שאתם שומעים את הפרק הזה. שם, לדוגמה, אני מסבירה מה זה "תחבורה ציבורית" ואיזה בעיות יש לתחבורה הציבורית בישראל. בסוף הפרק הקודם אמרתי שבפרק הבא, זאת אומרת עכשיו, אני אדבר על הפתרונות שמדינת ישראל מנסה לייצר בשביל לפתור את הבעיות שעליהן דיברתי. קודם כל, חשוב לי להגיד שאין פתרונות לכל הדברים שעליהם דיברתי, אבל אני חושבת שזה מעניין להסתכל על הפתרונות שיש. מוכנים? בואו נתחיל!
Photo by Young-Kyung Kim on Unsplash
אני לא אומרת שאי אפשר לדבר על בעיות. לדבר על בעיות זה מאוד חשוב ואני מאוד אוהבת לעשות את זה. אבל נראה לי שחשוב מאוד לזכור שישראל היא מדינה מאוד צעירה. ישראל היא רק בת 74. ובמהלך השנים האלה ישראל גדלה והתפתחה והצליחה לעשות דברים נהדרים. אבל חשוב גם לא לשכוח שבזמן הזה הגיעו לישראל המון המון אנשים מכל העולם וגם שהיו בה מלחמות. וכשיש מדינה קטנה, צעירה, עם הרבה מהגרים ועם מלחמות, זה אומר שיהיו דברים שהמדינה לא תוכל לעשות טוב כמו מדינות אחרות. כמו מדינות שאליהן לא מגיעים המון מהגרים ואין בהן מלחמות.
אז כשאנחנו נדבר על הפתרונות בנושא התחבורה הציבורית אני רוצה שתחזיקו את המחשבה הזאת בראש. זאת אומרת שתזכרו כל הזמן שישראל היא מדינה צעירה עם עבר היסטורי ופוליטי מאוד מאוד לא פשוט. מסכימים? יופי. ולכן חשוב לזכור גם שכשאני מדברת על פתרונות זה לא אומר שמדינת ישראל יכולה ביום אחד או בשנה אחת או אפילו בעשר שנים לפתור את כל הבעיות שיש בנושא התחבורה. זה פשוט לא ריאלי. הדברים האלה עולים המון כסף והם לוקחים המון זמן. לכן גם הפתרונות שעליהם אני רוצה לדבר היום הם לא דברים אידיאליים. תמיד אפשר לעשות עוד. אבל אלה דברים שמדינת ישראל עושה כדי לנסות לפתור את המצב שנוצר כאן.
בגדול, אני רוצה לדבר על שלושה פתרונות. הנושא הראשון הוא הרכבת – רכבת ישראל. יכול להיות שאתם קצת מופתעים לשמוע את זה, כי בעצם בפרק הקודם אני התלוננתי על הרכבת. אמרתי שהרכבת היא אחת הבעיות בתחבורה הציבורית. וזה עדיין נכון. אבל האמת היא שהרכבת בארץ עברה שיפור מטורף. העניין הוא שלרכבת בישראל יש היסטוריה מאוד ארוכה ומאוד מעניינת. בעצם היא התחילה עוד כשהבריטים והטורקים היו בארץ, ופעם הייתה פה רכבת שהייתה נוסעת לטורקיה ולמצרים ולסוריה, אבל אז כל זה נעצר. לא הייתה רכבת כזאת יותר בגלל שישראל הפכה להיות מדינה שלא נמצאת במצב של שלום עם השכנים שלה.
אז עד בערך שנות ה-90 הרכבת בארץ הייתה ממש ממש ממש לא טובה. אולי היו מקומות ספציפיים שבהם הרכבת עבדה כמו שצריך, אבל רוב האנשים לא היו משתמשים ברכבת בכלל. הם היו משתמשים רק באוטובוסים. ובגלל זה הרכבת גם לא קיבלה כסף מהמדינה בשביל להתפתח. אז היה מצב של ביצה ותרנגולת. זוכרים מה זה אומר? זה אומר שאנשים לא היו נוסעים ברכבת, הרכבת לא הייתה מקבלת בגלל זה כסף מהמדינה, ובגלל שלא היה כסף מהמדינה הרכבת לא הייתה יכולה להשתפר כדי שאנשים ירצו לנסוע בה.
כל זה השתנה בערך בשנות ה-90. קרו שם המון דברים, אנחנו לא נדבר על זה היום, אבל באופן כללי האנשים שמנהלים את רכבת ישראל החליטו להפסיק לחכות לכסף שצריך להגיע מהמדינה אבל אף פעם לא מגיע. הם החליטו לנסות לעבוד כמה שיותר טוב כדי שאנשים ישתמשו כמה שיותר ברכבת והמדינה תראה שכדאי להשקיע ברכבת בארץ. וזה באמת מה שקרה. והרכבת השתפרה מאוד מאז בערך שנות האלפיים. עכשיו, זה רק עשרים שנה. וזה אומר שגם חלק מהתחנות שיש היום נבנו בעשרים שנים האחרונות. זאת אומרת שבנו אותן כשכבר היו ערים והיו כבישים והיו אוטובוסים ובכל זאת המדינה אמרה "אוקיי, עכשיו אנחנו בונים פה תחנת רכבת כי אנחנו מבינים שזה חשוב".
אז לדוגמה התחנה בנמל תעופה בן-גוריון, המקום שאליו אתם מגיעים עם המטוס כשאתם באים לארץ, נפתחה ב-2004. התחנה במודיעין, שזאת עיר יחסית גדולה לא רחוק מירושלים, נפתחה ב-2008. התחנות בחולון, בת-ים וראשון-לציון נפתחו ב-2011. אני, אגב, זוכרת את זה טוב מאוד כי אני למדתי בבית-ספר באותה תקופה והייתי נוסעת עם האוטובוס כל יום ליד התחנה של חולון. זאת אומרת, אז עוד לא הייתה תחנה אלא זה היה אתר בנייה מאוד גדול. והייתי רואה את הבלאגן והכאוס והטרקטורים עד שיום אחד ראיתי תחנה. זה היה די מגניב, באמת. אז זה היה ב-2011.
והתחנה בירושלים, התחנה החדשה שנמצאת ליד התחנה המרכזית בירושלים, זאת אומרת ממש בכניסה לעיר, נפתחה... תנחשו מתי? 2018. רק לפני 5 שנים. זה בכלל לא הרבה זמן. אבל מאז שהיא נפתחה להגיע לתל-אביב מירושלים או להפך הרבה יותר קל כי יש לכם בעצם שתי אופציות: אוטובוס או רכבת. ואופציות במקרה של תחבורה ציבורית זה תמיד נהדר. וכמובן שגם עכשיו ישראל ממשיכה לבנות תחנות חדשות: תחנות בדרום ותחנות בצפון ותחנות ליד חיפה. בכל מיני מקומות יש המון תכניות והרכבת רק הולכת ומתפתחת. אז אני חושבת שזה פתרון לא רע וחשוב מאוד שהרכבת תמשיך להתפתח ולגדול.
Photo by @charles_forerunner on Unsplash
יודעים מה זה "גוש-דן"? "גוש-דן" זה כל האזור של תל-אביב והערים שליד תל-אביב. בעצם המטרופולין הזה. אז בעצם זה תל-אביב, גבעתיים, רמת-גן, חולון, בת-ים, יפו וגם פתח-תקווה ובני-ברק. כל אלה הן חלק מגוש דן, ויש עוד כמה ערים. אז כבר כמה שנים מנסים לבנות רכבת קלה ורכבת תחתית בתל-אביב ובערים שמקיפות את תל-אביב.
זה פרויקט מאוד קשה, יש בפרויקט הזה הרבה מאוד בעיות. הישראלים שומעים על הפרויקט הזה כבר שנים וכל פעם אומרים להם שזה עוד מעט נגמר ועוד מעט תהיה רכבת אבל זה לוקח עוד ועוד ועוד זמן. ועכשיו בתל-אביב יש המון פקקים בגלל הבנייה הזאת והמון בלאגן ואני הבן-אדם הראשון שיכול לכעוס על הפרויקט הזה.
אבל אני גם חושבת שאין דרך אחרת. אתם מבינים, אין דרך קלה לבנות רכבת או מטרו בעיר שכבר קיימת. בעיר שכבר יש בה בתים וכבישים ורחובות וכבלים של אינטרנט וחשמל וצינורות של מים ומה לא. זה מאוד קשה לבנות רכבת במקום שכבר יש בו את כל הדברים האלה. אבל עדיין מדינת ישראל החליטה שזה חשוב, ואני מסכימה איתה. כי זה באמת מאוד מאוד חשוב. כשהפרויקט הזה יעבוד להגיע ממקום אחד למקום אחר בגוש-דן יהיה כל-כך הרבה יותר נוח. ואני לא אומרת שאי אפשר לעשות את הפרויקט הזה טוב יותר או מהר יותר, אבל זה מה יש כרגע, ואני חושבת שזה מאוד חשוב שהפרויקט הזה קיים ואני מקווה שיסיימו לבנות אותו עוד מעט.
ולפני כמה שנים ישראל עברה להשתמש ברב-קו. "רב-קו" זה כרטיס פלסטיק כזה בצבע ירוק שאיתו הישראלים משלמים על האוטובוסים או על הרכבות. ופעם אפשר היה פשוט לשלם לנהג במקום, זאת אומרת לעלות לאוטובוס, לתת לנהג אוטובוס ולקבל כרטיס, אבל עכשיו כבר אי אפשר לעשות את זה, אפשר רק להשתמש ברב-קו, ואני חושבת שזה מצוין כי ככה הנהגים לא צריכים למכור לאנשים כרטיסים בזמן שהם מנסים גם לנהוג באוטובוס.
והדבר האחרון שבעצם בגללו בכלל התחלתי לחשוב לעשות פרק על תחבורה ציבורית בארץ, הדבר האחרון הוא רפורמה שעברה השנה. לרפורמה הזאת קוראים "דרך שווה", והמטרה של הרפורמה הזאת הייתה לסדר את המחירים של הכרטיסים לתחבורה ציבורית. אבל חוץ מזה, בזכות הרפורמה הזאת אנשים מעל גיל 75 קיבלו את האופציה לנסוע בתחבורה ציבורית בחינם. ויש גם הנחות לילדים, לתלמידים בבתי-ספר ולסטודנטים. וזה לא משהו בדיוק חדש אבל, שוב, אני חושבת שזה מצוין – אם התחבורה הציבורית תהיה יותר זולה, או תהיה אפילו בחינם, יותר אנשים ישתמשו בה והיא תתפתח יותר.
אז... אלה היו הפתרונות שעליהם רציתי לדבר בהקשר לתחבורה ציבורית. אני מקווה שזה היה ברור ושזה היה מעניין. אני מאוד אשמח לשמוע מה אתם חושבים על כל הנושא הזה: על תחבורה ציבורית, על הבעיות שלה, על הפתרונות שאפשר להציע. אתם ממש מוזמנים לכתוב את המחשבות שלכם במייל. זאת גם דרך מצוינת לתרגל עברית. אתם יושבים וכותבים לי מייל קצר בעברית ואני אקרא אותו ואתם תקבלו תשובה, ואני תמיד מאוד שמחה לקבל את המיילים שלכם, אז אתם מאוד מוזמנים. אתם גם מאוד מוזמנים לתמוך בפודקאסט באמצעות הפלטפורמה בשם ko-fi. בעצם בתיאור של הפרק יש לינק עם אמוג'י (emoji) של קפה ובפלטפורמה הזאת אתם יכולים לקנות לי קפה. זה לא באמת רק קפה, זאת פשוט האופציה להעביר לי קצת כסף. כמה קצת? כמה שעולה כוס קפה. אם אתם רוצים לקנות שתי כוסות קפה, אתם יכולים. אני מאוד אשמח. בכל מקרה, כמו תמיד, תודה רבה רבה שהאזנתם והאזנתן, ואנחנו נשתמע בפעם הבאה. יאללה ביי!