[32] Autumn in Bucharest - סתיו בבוקרשט
מה שלומכם? אני מקווה שאתם בסדר. לפני קצת יותר משבוע קיבלתי מייל מבחורה נחמדה בשם סבינה. סבינה סיפרה לי שהיא שמעה את פרק מספר 30 של הפודקאסט. זה היה פרק שבו דיברתי על השנה שלי. ובמייל היא ביקשה ממני לספר על הזמן שבו גרתי בבוקרשט. הסיבה לכך היא שהיא בעצם נולדה וגדלה ברומניה, ולכן מעניין אותה לשמוע מה אני חושבת על בוקרשט ואיך זה היה בשבילי לגור שם. אז על זה אני רוצה לדבר איתכם היום. למה בחרתי לגור בבוקרשט, מה אהבתי בעיר הזאת, ואיזה דברים הפתיעו אותי. מוכנים? בואו נתחיל!
אז קודם כל, אני גרתי בבוקרשט בערך חודש. מאמצע אוקטובר 2022 עד אמצע נובמבר. ולמה בכלל הייתי בבוקרשט? הסיבה לזה היא שאני ובעלי רצינו לגור כמה חודשים במדינה כלשהי באירופה, אבל לא היו לנו הרבה אופציות, כי בקיץ כבר גרנו חודשיים וחצי בברלין. וזה אומר שלא יכלנו להיות באף מדינה שנמצאת ב"אזור השנגן". "אזור השנגן" זה אזור באירופה שבו אנשים ממדינות שונות יכולים לעבור בקלות בין מדינה למדינה, וישראלים יכולים להיות 90 יום באזור השנגן. ואחרי 90 יום הם צריכים לצאת מהאזור הזה ויכולים להיכנס אליו רק אחרי 90 יום נוספים. אז בגלל שהיינו בברלין יחסית הרבה זמן לא יכלנו להיות במדינות כמו צרפת או ספרד או אפילו יוון, למשל. האופציות שלנו היו בולגריה, קרואטיה, קפריסין, אירלנד, רומניה והממלכה המאוחדת, זאת אומרת, בריטניה. ומכל המדינות האלה בחרנו בסוף ברומניה. ויותר נכון, בעיר בוקרשט. העיר הזאת נראתה לנו נחמדה וגם הצלחנו למצוא דירה שמאוד מתאימה לנו, אז חשבנו שזה רעיון טוב ולשם אנחנו רוצים לטוס.
מה ידענו על רומניה לפני שטסנו לשם? האמת היא שממש לא הרבה. באופן כללי אני חושבת שרוב הישראלים לא יודעים הרבה על רומניה. אחד הדברים שהרבה מאוד ישראלים יודעים זה שברומניה היה שלטון קומוניסטי ושהיה בה מצב כלכלי מאוד קשה בשנות השמונים והתשעים. ודבר נוסף שאנשים יודעים זה שבשנים האחרונות דווקא הרבה ישראלים נוסעים לבוקרשט לחופשות קצרות שלרוב כוללות שופינג ויציאות לברים. הרבה פעמים מי שנוסע לבוקרשט לחופשה אלה אנשים צעירים, והנשים עושות שם שופינג, כי כנראה זה לא מאוד יקר, וגברים נוסעים עם חברים שלהם. זה פופולרי במיוחד לפני שמישהו מתחתן. והם הולכים לברים ולקזינו, שותים הרבה, והולכים לכל מיני מסיבות לפני שאחד החברים מתחתן. אנחנו לא ממש אוהבים שופינג וגם לא ממש אוהבים ברים או קזינו, אבל ממה שקראנו על בוקרשט היה נדמה לנו שזאת עיר ממש נחמדה שיכולה להתאים לנו לכמה חודשים.
תמונה מהיום הראשון שלנו בבוקרשט
דבר נוסף שהפתיע אותי זה כמה בוקרשט ירוקה. מה זאת אומרת? זאת אומרת שיש בה הרבה מאוד פארקים ובאופן כללי הרבה מאוד עצים וצמחים. ליד הבית שלנו היה פארק מאוד מאוד גדול שהיה באופן ספציפי מיועד לילדים. אז בפארק הזה היו כל מיני דברים בשביל ילדים בכל הגילאים, זאת אומרת דברים שיכולים להתאים לילדים ממש קטנים וגם כל מיני מתקנים ואטרקציות שיכולות לעניין בני נוער, זאת אומרת טינאייג'רים. ובאופן כללי ראינו שיש בעיר הרבה מאוד פארקים, גדולים וקטנים, ובשבילנו זה היה מאוד נחמד. ובתקופה שבה גרנו בבוקרשט זאת בדיוק הייתה תקופת הסתיו, אז העלים הירוקים הפכו לצהובים ואדומים וזה היה מאוד מאוד יפה, משהו שלא רואים כל-כך הרבה בישראל, או לפחות לא בתל-אביב. והיה לי מאוד כיף לראות את זה. צילמתי הרבה מאוד תמונות, וגם תמיד כשיצאנו לטייל פשוט עצרתי כל כמה צעדים ואמרתי "וואו, זה כל-כך כל-כך יפה".
ודבר שלישי מאוד נחמד שהפתיע אותי בבוקרשט זה כמות בתי-הקפה. למה אני מתכוונת? אני מתכוונת לזה שלא ציפיתי שבבוקרשט יהיו כל-כך הרבה בתי-קפה. האמת היא שבתי-קפה זה משהו שאני באופן אישי מאוד אוהבת. ואולי זה נשמע מאוד סטריאוטיפי לבחורה בת 28, אבל זה משהו שאני מאוד אוהבת. אני גם מאוד אוהבת ללכת לעבוד בבתי קפה. אם יש לי כל מיני דברים במחשב שאני צריכה לעשות, כמו לענות למיילים או לערוך את הפודקאסט, אז אני בשמחה יוצאת מהבית, הולכת לבית-קפה ויושבת שם לעבוד. אז בבוקרשט היו המון, באמת המון בתי-קפה קטנים עם קפה ממש טוב ועיצוב מאוד נחמד ואינטרנט טוב. וזה היה פשוט מאוד מגניב. לא ציפיתי שבבוקרשט תהיה כזאת תרבות של קפה, אבל גיליתי שהתרבות הזאת דווקא מאוד מאוד מפותחת שם. יש גם לא מעט אנשים שעובדים בבתי קפה ובעיניי זה מאוד נחמד ולי היה מאוד כיף שם לשתות קפה. אם מישהו מכם רוצה המלצות לבתי-קפה בבוקרשט אתם מוזמנים לשלוח לי מייל ואני אשלח לכם לינקים לכמה מקומות שממש אהבתי.
מה שאפשר היה לראות מהחלון בדירה מוקדם בבוקר
ודבר אחרון שרציתי לספר לכם הוא אנקדוטה מעניינת על תקשורת. תכף אני אסביר למה אני מתכוונת. העניין היה כזה. אולי אתם זוכרים שפעם אמרתי שאני אוהבת לרכב על אופניים. וכשהגענו לבוקרשט חשבתי שגם פה אני מאוד אשמח לרכב על אופניים כשיש לי כמה שעות פנויות או בסופי-שבוע. ובשביל לעשות את זה חיפשתי מקום שממנו אפשר לשכור אופניים לחודש. עשיתי את זה פעם בברלין וחשבתי שאולי גם כאן זאת תהיה אופציה טובה. אבל לא. כל המקומות שהשכירו אופניים השכירו אותם ליום. ואם רצית לשכור את האופניים לחודש זה יצא מאוד יקר. אז חשבתי "אוקיי, איזה עוד אופציה יש לי?" והחלטתי לחפש אופניים יד-שנייה. מה זאת אומרת? זאת אומרת אופניים שהן לא חדשות, אלא מישהו פעם השתמש בהן ועכשיו רוצה למכור אותן. גם את הדבר הזה עשיתי בברלין בקיץ האחרון. קניתי אופניים יד-שנייה בתחילת השהות שלנו שם ומכרתי אותן כשעזבנו את העיר.
אז חשבתי שנעשה את זה גם בבוקרשט. בשביל זה נכנסתי לאתר שבו אנשים מוכרים דברים יד-שנייה. וראיתי שיש כמה אנשים שמוכרים אופניים שלא עולים יותר מדי כסף. אמרתי "אחלה". אני אכתוב להם הודעה ואלך לקנות את האופניים. אבל זה פשוט לא עבד. וכל פעם זה היה ממש מוזר. באתר הזה יש אופציה לכתוב הודעה למישהו שמוכר משהו ואז נפתח צ'אט, זאת אומרת, אתם יכולים לדבר אחד עם השני. ואני כתבתי כמה הודעות כאלה, כמה הודעות לכמה אנשים שמוכרים אופניים, ושאלתי האם האופניים עדיין רלוונטיות, האם אני עדיין יכולה לקנות אותן. וכמעט כולם ענו לי "כן, אין בעיה". ואז כששאלתי "אוקיי, מתי אני יכולה לבוא?" התחיל משהו ממש מוזר. או שאנשים פשוט לא ענו לי או שהם ביקשו ממנו לכתוב את מספר הטלפון שלי ואמרו לי שיתקשרו אליי. אני לא אהבתי את זה והרגשתי לא בנוח לתת את המספר שלי, ואמרתי שאני לא רוצה, שאפשר פשוט לקבוע את הזמן כאן, בצ'אט הזה, ואז שוב האנשים נעלמו. או שעם כמה אנשים דיברתי אבל השיחה הייתה מאוד מוזרה. שאלתי לדוגמה: "אני יכולה לבוא היום בערב, אחרי השעה 17:00?", ואז קיבלתי תשובה כמו "הילדים שלי ישנים עכשיו. תתקשרי אליי כשאת באה". ואני פשוט לא הצלחתי להבין את התשובה. הילדים ישנים, זה אומר שאני יכולה לבוא או לא? ולמה שאני אתקשר כשאני באה אם יכול להיות שזה לא מתאים לך? בשביל להגיע אל הבן-אדם הזה הייתי צריכה לנסוע באוטובוס לפחות חצי שעה או ארבעים דקות. לא רציתי לעשות את זה סתם. אז עניתי להודעה ושאלתי האם אנחנו יכולים פשוט לקבוע שעה, לדוגמה, 19:00 זה בסדר? או 19:30? או 20:00? לא אכפת לי, רק תגיד באיזה שעה אני יכולה לבוא. אבל משום מה, לא משנה כמה פעמים שאלתי, ושוב, דיברתי עם כמה אנשים, הם פשוט לא היו מוכנים לקבוע איתי שעה לפגישה. או שהם לא ענו לי ואז שלחו לי הודעה ביום למחרת, או שהם ענו תשובות שפשוט לא הצלחתי להבין. אפשר לבוא או לא? ואם כן, אז מתי?
ומצד אחד זה היה קצת מצחיק, במיוחד כל פעם שקיבלתי הודעה כזאת. ניסיתי להבין אם אני פשוט לא מבינה את הרומנית, שכמובן תרגמתי בעזרת אתר שקוראים לו DeepL. זה אתר שמתרגם כמה שפות מאוד מאוד טוב, לצערי לא עברית, אבל אולי יום אחד. אז בכל מקרה, האם זאת אני שלא מבינה את השפה או שההודעות האלה פשוט ממש מוזרות? והאמת היא שהמשכתי לנסות לקבוע עם מישהו במשך יותר משבוע. עד שפשוט ויתרתי. הבנתי שזה לא הולך, שאני פשוט לא מבינה איך זה עובד, ובסופו של דבר פשוט לא קניתי אופניים. אולי זה לטובה, אולי זה היה מקרה מאוד ספציפי, אולי פשוט באמת לא הבנתי משהו, אבל כל החוויה הזאת, כל התקשורת הזאת, הראתה לי משהו מעניין על הבדלי תרבות. כי קשה לי מאוד לדמיין מצב כזה בישראל או בארה"ב או ברוסיה או בגרמניה. לקבוע שעה לפגישה תמיד נראה לי משהו מאוד פשוט. אבל מסתבר שלא, ובבוקרשט לא הצלחתי לעשות את זה. אם אתם גרים ברומניה ויש לכם הסבר למצב הזה אני מאוד אשמח לשמוע אותו כי אני נורא סקרנית מה בעצם קרה שם. אבל אני מניחה שזאת פשוט הייתה דוגמה להבדלי תרבות. ככל הנראה שברומניה עושים את זה קצת אחרת.
דוגמא לשיחה לגבי האופניים
זה הכל לפרק הזה. תודה רבה רבה לכם שהאזנתם והאזנתן. אם אתם רוצים לתמוך בפודקאסט הזה אתם מוזמנים לעשות את זה בעזרת הלינק שאני שמה בתיאור של הפרק, בדרך-כלל נמצא למטה מתחת לפרק. אני כמובן מאוד אשמח אם תעשו את זה. זהו, זה הכל, תודה רבה, ואנחנו נשתמע בפעם הבאה. יאללה ביי!