[33] Tu BiShevat - ט״ו בשבט
לפני כמה ימים הלכתי לעשות קניות בסופר. נכנסתי לסופר וממש בכניסה ראיתי שולחן גדול עם המון קופסאות של פירות יבשים. אתם יודעים מה זה "פירות יבשים"? פירות כמו בננה או תפוח או תות, אבל אלה לא פירות רגילים, אלא פירות יבשים. באנגלית קוראים לזה “dried fruit”, וברוסית קוראים לזה "сухофрукты". אז נכנסתי לסופר, ראיתי את השולחן הגדול הזה, וחשבתי לעצמי "למה יש פה כל-כך הרבה פירות יבשים? ולמה יש כל-כך הרבה מבצעים על פירות יבשים?". ואחרי כמה שניות הבנתי. אמרתי "אהה, נכון, עוד מעט ט"ו בשבט". ט"ו בשבט? מה זה "ט"ו בשבט"? "ט"ו בשבט" זה שם של חג. והחג הזה הולך להגיע ממש עוד מעט. זה אולי לא חג גדול ופופולרי כמו פסח או ראש השנה, אבל כולם בישראל מכירים את החג הזה. והיום אני רוצה לדבר עליו איתכם. בואו נדבר על השם של החג הזה, על מה עושים בחג הזה ואיך כל זה קשור לפירות היבשים בסופר. מוכנים? בואו נתחיל!
הדבר הראשון שאני רוצה לדבר עליו הוא השם של החג הזה. וכדי להבין את השם של החג, צריך לדעת קצת על לוח השנה העברי. מה זאת אומרת "לוח השנה העברי"? זה לוח שנה שהוא קצת שונה מלוח השנה הרגיל שאנחנו מכירים. בלוח השנה הרגיל יש 12 חודשים, והשנה מתחילה בינואר, ולחודשים קוראים ינואר, פברואר, מרץ, אפריל, וכן הלאה וכן הלאה... בלוח השנה הרגיל, אנחנו סופרים את הימים בחודש בעזרת מספרים, נכון? אם הייתי שואלת אתכם "מה התאריך היום?", רוב הסיכויים שהייתם אומרים לי משהו כמו "העשרים וארבעה לינואר", או "השישי לפברואר", או "הראשון לאוגוסט". זה לוח השנה הרגיל. קוראים לו גם "לוח השנה הגרגוריאני.
ומה שונה בלוח השנה העברי? קודם כל, השמות של החודשים. בלוח השנה העברי גם יש 12 חודשים, אבל לא קוראים להם ינואר, פברואר, מרץ, אלא יש להם שמות אחרים. קוראים להם תשרי, חשוון, כסלו, טבת, שבט, אדר, ניסן, אייר, סיוון, תמוז, אב ואלול. אלה הם השמות של החודשים. ואם שמתם לב, בין כל השמות האלה היה גם חודש שבט. וזה חלק מהשם של החג, ט"ו בשבט. זאת אומרת שהחג הזה קורה בחודש שבט.
אז מה זה "ט"ו"? אלה שתי אותיות, ט' ו-ו', והן מסמנות את היום ה-15 בחודש שבט. למה צריך אותיות כדי לסמן את היום ה-15? כי בלוח השנה העברי לא משתמשים במספרים כדי לסמן ימים, לא אומרים החמישי בכסלו, או השביעי בתשרי, משתמשים באותיות של הא"ב העברי. זאת אומרת א', ב', ג', ד' וכן הלאה. אז "ט"ו בשבט" אומר "היום ה-15 בחודש שבט". ולמה זה השם של החג? כי זה התאריך של החג. החג הזה צריך לקרות כל שנה ביום ה-15 לחודש שבט. ט"ו בשבט. כשישראלים מדברים הם אומרים את השם של החג כמו מילה אחת- ”טובשבט“. אבל בעצם עכשיו אתם יודעים שזה תאריך.
עכשיו, אתם כנראה חושבים "למה עצים צריכים ראש השנה?". האמת היא שעצים לא צריכים ראש השנה, אבל אנשים דווקא כן. במיוחד אם האנשים האלה הם חקלאים. מה זה "חקלאים"? "חקלאים" אלה אנשים שהעבודה שלהם היא לגדל פירות וירקות. ומבחינת החקלאים, ראש השנה לעצים, זאת אומרת, ט"ו בשבט, היה היום הראשון שבו מתחילים לספור את השנה החקלאית החדשה. למה זה חשוב? כי בעצם בעבודה של החקלאי יש כל מיני דברים, כל מיני מצוות שקשורות לעבודה שלהם, שהחקלאים צריכים לדעת מתי לעשות. וכשיש יום אחד שהוא ההתחלה, יום אחד שהוא ראש השנה החקלאי, אז הרבה יותר קל לחשב ולהבין מתי צריך לעשות כל דבר שצריך לעשות. אז בעצם היום הזה נועד לעזור לחקלאים לקיים מצוות, זאת אומרת, לעשות את הדברים שצריך לעשות לפי הדת שקשורים לעבודה שלהם.
ולמה בעצם בחרו בזמן הזה? למה החג הזה הוא בחודש שבט? לפי מה שאני יודעת, אחת הסיבות לזה היא שבתקופה הזאת העצים בארץ מתחילים לפרוח. מה זאת אומרת "לפרוח"? מכירים את המילה "פרח"? אז לפרוח זה אומר "להוציא פרחים". אז בתקופה הזאת, בערך בפברואר או מרץ, העצים בישראל מתחילים לפרוח, ובעצם זה מסמל את ההתחדשות של הטבע. הטבע מתחיל לפרוח ולכן אפשר להגיד שזאת תחילת השנה של הטבע.
אוקיי. אז עד עכשיו למדנו על השם של החג הזה ומאיפה החג הזה מגיע. ועכשיו בואו נגלה מה בעצם צריך לעשות בט"ו בשבט. אז היום רוב האנשים חושבים שצריך לעשות שני דברים: דבר אחד זה לאכול פירות יבשים. כן כן, אותם הפירות היבשים שראיתי על השולחן הגדול בסופר. והדבר השני שצריך לעשות זה לשתול עצים. מה שמעניין הוא שלא זה ולא זה לא היה כתוב במשנה. אז מאיפה בעצם זה הגיע?
קודם כל, בואו נדבר על הסיפור עם הפירות. כדי להבין את הסיפור הזה, אנחנו צריכים לחזור לסוף המאה השמונה-עשרה. בסוף המאה השמונה-עשרה, התפרסם ספר דתי בשם "חמדת ימים". ובספר הזה היה חלק שבו היה כתוב על טקס מיוחד שצריך לעשות בט"ו בשבט. לפי הספר הזה, מה שצריך לעשות זה לאכול שלושים סוגים שונים של פירות שהגיעו מארץ ישראל, לברך על כל פרי וללמוד תורה. אז בגדול מה שצריך לעשות זה לאכול פירות, לברך וללמוד תורה. נשמע נחמד, לא? האמת היא שכן, רק יש בעיה אחת קטנה. הבעיה היא כזאת: תנסו לדמיין שאתם איש יהודי שחי בעיר קטנה בפולין במאה התשע-עשרה. ככל הנראה שיהיה לכם קצת קשה לאכול שלושים סוגים של פירות מארץ ישראל. למה? כי אנחנו במאה התשע-עשרה. אין מקררים. פירות מארץ ישראל לא יצליחו להגיע בשלום לפולין. אז מה עושים? פתרון אחד הוא לנסוע לארץ ישראל, אבל זה כנראה לא מאוד פרקטי. פתרון אחר הוא לייבש את הפירות. זאת אומרת, לקחת פירות מסוימים, לייבש אותם וכשהם יבשים לשלוח אותם לאירופה. פירות יבשים יכולים להישמר בלי שום בעיה מספר חודשים, וככה היהודים באירופה יכלו לאכול פירות.
היום אנשים שגרים בארץ כמובן יכולים לאכול פירות רגילים, אבל דבר אחד הוא המסורת. אנשים אוהבים לעשות את מה שאנשים עשו לפניהם. אז אם לפני מאה שנה בט"ו בשבט אכלו פירות יבשים, ממשיכים לעשות את זה גם היום. וסיבה נוספת היא שחלק מהפירות שצריך לאכול בעצם טעים יותר לאכול בתור פירות יבשים, או קל יותר. אז יוצא שזה גם פרקטי. כחלק מהטרנסקריפט אני אשים לכם תמונה של כל מיני סוגים של פירות יבשים שבדרך-כלל אוכלים בט"ו בשבט עם השמות שלהם. וככה תוכלו ללמוד עוד קצת על החג הזה.
האיש מלמד את הילד איך לנטוע עץ
האמת היא שזה משהו שהתחיל רק במאה העשרים. בתחילת המאה העשרים, בארץ ישראל חי אדם בשם חיים אריה זוטא. והאיש הזה הציע לכולם לנטוע עצים בארץ ישראל בט"ו בשבט. הוא חשב שכדאי מאוד לעשות את זה בבתי הספר, כדי שילדים יעשו את זה וילמדו ככה על הארץ, על הטבע ועל ט"ו בשבט. וכולם חשבו שזה רעיון טוב. אז ב-1907, בבית ספר חקלאי גדול שקוראים לו "מקווה ישראל", הוא נמצא לא רחוק מתל-אביב, עשו את מה שהאיש הזה הציע וכל הילדים הלכו לנטוע עצים. הילדים חשבו שזה כיף, המורים חשבו שזה היה מאוד טוב, ולכן בשנים הבאות עשו את זה ביותר ויותר ויותר בתי-ספר. וזה משהו שנשאר עד עכשיו. ילדים בבתי הספר, במיוחד עד בערך גיל 15, נוסעים כל שנה ונוטעים עצים בט"ו בשבט. אני זוכרת שגם אני עשיתי את זה כשלמדתי בכיתה ו', לדעתי, זאת אומרת הייתי בת 11. משום מה נסענו לנמל התעופה בן-גוריון כדי לשתול שם עצים. אין לי מושג למה עשינו את זה דווקא שם, אבל אני ממש זוכרת שנסענו לשם עם כל הכיתה, וכל ילד קיבל כמה עצים קטנים קטנים קטנים שהוא היה צריך לשתול, ואחר-כך אכלנו פירות, פירות יבשים וגם סתם ממתקים.
אני גם זוכרת שההורים שלי באו איתי לטיול הזה כי לכל טיול כזה בבית-הספר מגיעים כמה הורים כדי לעזור למורים. אז בטיול הזה ההורים שלי היו העוזרים של המורים. ומה שמאוד הפתיע אותם זה שכשלילדים נתנו אופציה לאכול פירות, פירות יבשים או ממתקים, רוב הילדים רצו לאכול רק ממתקים ובכלל לא נגעו בפירות, למרות שהיו שם פירות מאוד טעימים. אותם זה מאוד הפתיע כי אנחנו רק עלינו לארץ והם לא היו רגילים לראות ילדים שלא חושבים שפירות זה משהו מיוחד ומאוד טעים, אלא רק רוצים לאכול צ'יפס ואולי שוקולד.
אוקיי, אז אנחנו הגענו לסוף הפרק. אני חושבת שהיום למדתם המון. למדתם על לוח השנה העברי ועל המקור של ט"ו בשבט, זאת אומרת מאיפה הוא הגיע, וגם מה עושים בט"ו בשבט, וקצת על החיים של חקלאים ושל יהודים באירופה במאה ה-19. נראה לי לא רע. לפני שנסיים רציתי להזכיר לכם גם שהתחלתי להעלות את הפודקאסט שלי ליוטיוב. ואם יש לכם דקה ואתם יכולים להיכנס ליוטיוב ולעשות לייק לאחד מהוידאויים (videos) של הפודקאסט זה יכול מאוד לעזור. אני אשים לינק לערוץ היוטיוב שלי בתיאור של הפרק. זהו. זה הכל להיום. תודה רבה רבה רבה שהאזנתם והאזנתן. אם יש לכם שאלות או הערות או רעיונות לפרקים אתם מוזמנים לכתוב לי מייל, ואנחנו נשתמע בפעם הבאה. יאללה ביי! חג שמח! לכו תאכלו פירות יבשים. ביי.