[35] We Are on the Napkin - אנחנו על המפית
ואיך כל זה קשור לאוכל? אז למילה "מפה" יש שתי משמעויות בעברית – משמעות אחת זו מפה גיאוגרפית, כמו שהתכוון טל ברודי. ומשמעות שנייה זה בד ששמים על השולחן לפני ששמים על השולחן צלחת, כוס ואת כל שאר הכלים. ומה זה "מפית"? "מפית" זה כמו מפה קטנה. לפעמים עושים מפיות מבד, ועכשיו בדרך-כלל מפיות הן מנייר. באנגלית קוראים למפית “napkin”, וברוסית קוראים לזה "салфетка". אז השם של התכנית הזאת הוא משחק מילים, כי הכוונה היא שישראל עושה משהו מאוד טוב והוא מפורסם בעולם, אבל בגלל שזה גם קשור לאוכל אז הם בחרו להשתמש במילה "מפית", כי את המפית שמים על השולחן ליד הצלחת.
למה הוא מתכוון? הוא מתכוון שכמה פעמים שאלו אותו אם הוא רוצה לעבוד במסעדות במדינות אחרות, אבל הוא אמר שהוא לא רוצה כי הוא לא היה מוכן לעזוב את ישראל ואת כל מה שיש לו בישראל. אבל לפעמים הוא חושב מה היה קורה אם הוא כן היה עושה את זה, אם הוא היה עובר למדינה אחרת ופותח שם מסעדה. אז בתכנית הזאת הוא נוסע לכל מיני מדינות ופוגש שפים ישראלים שחיים שם ופתחו שם מסעדות. וכל פרק הוא בעצם סיפור של מקום, סיפור של שף וסיפור של מסעדה. ואני באופן אישי חושבת שזה די מעניין.
לכל פרק יש מבנה קבוע. מה זאת אומרת? זאת אומרת שכל פרק אנחנו רואים בערך את אותם הדברים. אז בהתחלה ברק מגיע למסעדה של השף ויושב לאכול עם הצוות שעובד במסעדה. במסעדות שף יש משהו שקוראים לו "ארוחה משפחתית" או "ארוחת משפחה", וזאת בעצם ארוחה שבה כל העובדים של המסעדה יושבים ביחד ואוכלים רגע לפני שהלקוחות מגיעים. זאת אומרת, רגע לפני שפותחים את המסעדה ואנשים מתחילים להגיע לסרוויס. מה זה "סרוויס"? זו מילה באנגלית ובקונטקסט הזה זה אומר "הזמן שבו המסעדה עובדת". אז ברק יושב לאכול עם העובדים והוא שומע מהם סיפורים על המסעדה ועל העבודה שלהם, והרבה פעמים הם גם מספרים משהו על השף או על השפית.
אחרי הארוחה הוא רואה קצת איך המסעדה עובדת, מה בעצם קורה במסעדה, ובסוף, בערב, הוא נוסע ביחד עם השף או השפית לבית שלהם ומתארח אצלם בבית. בדרך-כלל זה כבר מאוחר בערב, אז הוא רואה את הבית שלהם, לפעמים הוא פוגש את המשפחה של השף או השפית, ואז בדרך-כלל כולם הולכים לישון
ואחר-כך אנחנו רואים את החלק שאני הכי אוהבת בכל פרק: ביום למחרת, השף או השפית וברק הולכים ביחד לעשות קניות. למה? כי בערב הם רוצים לבשל משהו ביחד ולהזמין את המשפחה ואת החברים של השף או השפית לארוחה גדולה ונחמדה. אז בשביל זה הם הולכים לעשות קניות, ובדרך-כלל הם הולכים לשוק או אולי לאיזה סופר גדול, ואותי זה תמיד מאוד מעניין. אני מאוד מאוד אוהבת שווקים וסופרים במדינות שונות. זה משהו שתמיד אהבתי מאז שהייתי ילדה קטנה ועד היום בכל פעם שאני מבקרת במדינה אחרת אני תמיד הולכת לסופר או, אפילו עדיף, לשוק. אז זה מה שאנחנו רואים בתכנית.
ואז בערב הם מבשלים משהו ביחד, ואז אנחנו רואים את המשפחה ואת החברים של השף או השפית, הם יושבים ביחד לאכול ומספרים כל מיני סיפורים מעניינים: על המסעדה, על התרבות במדינה, או על השף או השפית. ובסוף כל פרק אנחנו רואים את ברק יושב במסעדה של השף או השפית ואוכל את האוכל של המסעדה הזאת תוך כדי שהוא מדבר עם השף או השפית על האוכל, על המסעדה, ובעצם בדרך-כלל הם אומרים אחד לשני תודה ושהיה להם מאוד כיף ביחד.
Photo by Sebastian Coman Photography on Unsplash
אז מה למדנו על סימונה? למדנו שהיא גדלה באשדוד, שזאת עיר בישראל, ממש על יד הים. ולמדנו שהמשפחה שלה לא הייתה מאוד דתית, אבל גם לא לגמרי חילונית. ולמדנו שהיא הגיעה לבריסל בגלל שהיא הכירה איש אנגלי שגר בבריסל והיא התאהבה בו. לאיש הזה קוראים טים ויש לו גלריה בבריסל. הוא בעצם מתעסק באמנות. והיא מספרת גם שאוכל זה היה משהו חשוב במשפחה שלה, וגם שבערב הראשון שבו היא עבדה במסעדה היא הבינה כמה המקום הזה מתאים לה וכמה העבודה הזאת מתאימה לה.
בהמשך הפרק היא מספרת על החיים שלה, על הילדות שלה באשדוד, על ההורים שלה שהגיעו לישראל ממרוקו, וגם על איך זה בעצם לעבוד במסעדה, הדברים הקשים וגם הדברים הטובים. ותמיד גם יש שאלה על מה האנשים במדינה מסוימת חושבים על מסעדה ישראלית, האם הם אוהבים את האוכל, למה הם אוהבים את האוכל, איך הם שמעו על המסעדה הזאת, ואולי גם מה הקשר בין התרבות הישראלית לתרבות שיש בבריסל. לדוגמה, סימונה מספרת שבבריסל הרבה פעמים קר ויורד גשם, אז אנשים מאוד אוהבים את זה שהאוכל הישראלי הוא אוכל חם ושיש בו הרבה צבעים ותבלינים, כי זה משהו שכיף מאוד לראות וכיף מאוד לאכול כשבחוץ קר ואפור.
Photo by Seifeddine Dridi on Unsplash
וחוץ מזה, אני חושבת שדרך התכנית הזאת אפשר ללמוד המון מילים שקשורות לאוכל, וככה אם תבואו לישראל ותלכו לאכול פה משהו אז אתם תדעו המון המון מילים שתראו בתפריט. והאמת היא שגם אם לא תעשו את זה, זאת אומרת, לא תבואו לאכול בישראל, אני חושבת שזאת הצצה מעניינת לתרבות הישראלית, וגם לקשר בין ישראל למדינות אחרות בעולם.
אגב, לכל פרק של "אנחנו על המפית" יש עוד תוספת קטנה שקוראים לה "ליד המפית", וזה סרטון קצר שבו ברק יחזקאלי והשף או השפית הולכים ביחד לאכול בכל מיני מסעדות שהשף הזה אוהב בעיר שבה הוא גר. אז לדוגמה, מסעדות בניו-יורק או וינה או פריז. ואלה לאו דווקא מסעדות יקרות ומיוחדות. להפך, בדרך-כלל הם אוכלים ביחד ארוחת בוקר באיזה בית קפה, הולכים למאפייה כלשהי, זאת אומרת, מקום שבו מוכרים לחם ולחמניות ומאפים, וגם הם תמיד אוכלים אוכל רחוב, זאת אומרת, אוכל פשוט, מהיר וזול שאפשר לקנות ברחוב. אני תמיד מאוד אהבתי את התוספת הזאת וכשאני ובעלי היינו בוינה אפילו הלכנו לאכול ארוחת בוקר בבית הקפה שאותו ראינו ב"ליד המפית" וזה באמת היה בית קפה מיוחד וממש ממש טוב.
אוקיי. אנחנו הגענו לסוף. אני מקווה שאתם לא ממש רעבים בגלל שדיברנו על אוכל כל-כך הרבה. וכמובן שאני אשים לינקים לתכנית הזאת בתיאור של הפרק ככה שאתם יכולים ללכת ולראות את התכנית הזאת בעצמכם. אני מאוד אשמח לשמוע מה חשבתם עליה, האם גם אתם אהבתם אותה או אולי לא כל-כך, ולמה. לפני שנסיים אני רוצה להזכיר שאפשר לתמוך בפודקאסט הזה ולקנות לי קפה בפלטפורמה שקוראים לה “ko-fi”. את הלינק לעמוד ה-“ko-fi” שלי אני גם אוסיף בתיאור של הפרק. זה הכל. כמו תמיד, תודה רבה רבה שהאזנתם והאזנתן, ואנחנו נשתמע בפעם הבאה. יאללה ביי! אני הולכת לאכול... ביי!
Links:
אנחנו על המפית - יש כמה לינקים (למקרה שאחד מהם לא יעבוד לכם
https://www.kan.org.il/program/?catid=1274&subcatid=103
Buy me a coffee:
https://ko-fi.com/hebrewtime